[Avodah] Ahavat Yisrael

[Shoshana L. Boublil]

From: "Daniel Eidensohn" <yadmoshe at 012.net.il>
To: "A High-Level Torah Discussion Group" <avodah at lists.aishdas.org>; 
"Shoshana L. Boublil" <toramada at bezeqint.net>
Sent: Thursday, May 10, 2007 5:55 AM
Subject: Re: [Avodah] Ahavat Yisrael


> Reb' Shoshana L. Boublil wrote:
>> Actually, Rav Aviner [note correction] quotes the Chafetz Chaim in his 
>> book "Ahavat Chesed". The Chafetz Chaim quotes Rabbi Yehonatan Vohliner: 
>> The Din that it is allowed or a Mitzva to hate people that don't follow 
>> the straight path, is only after you reproved (Hochichuhu), but it is 
>> forbidden to hate him until all the options have been tried.  And, as the 
>> Tana'im have already informed us "Temeihani Im Yesh BaDor HaZeh 
>> SheYode'ah LeHochi'ach" (Arachin 16b) Mimeila, it is forbidden (!!!!-SLB) 
>> to hate anyone.
>>
>> Rav Aviner [corr. based on Rav Kook]continues that nowadays, we are not 
>> supposed to use the educational tools of Sin'a at all!

We know that Dovid (Tehilim 139:21-2) said 'I hate those who
> hate You and I will fight against those who rebel against You and I hate 
> them with pure hatred.' "

Rav Aviner, in a previous paragraph in the same section (available below in 
Hebrew for those who can read it) states that from the fact that we are 
Metzuveh to aid this person we hate when Chamor Sonacha Roveitz Tachat 
Massa'o, we learn that this is not an absolute hatred.  As the Mishneh 
Berurah says: we tell him we explain to him, and if despite this he refuses 
to listen, then we show him the face of hatred, of anger, that we are 
displeased with him. For the result of hate -- is hate.  This is an 
educational device. But Chas VeChalila, we are forbidden to truly hate Adam 
MiYisrael!

SLB



באהבה ובאמונה / אהבה / יד. אהבת ישראל


שאלה: והרי דוד המלך אמר : "משנאיך ד' אשנא"?


תשובה : זה מצב יוצא מן הכלל של משנאי ד' , עליו אומרת הגמרא שיש מקרה מיוחד בו 
יש מצווה לשנוא, כמו שכתוב "כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו" - זה אדם שעבר 
עברה, הוכיחוהו, והוא לא שעה לתוכחה, אזי מצווה לשונאו (פסחים קיג ב . רמב"ם 
הלכות דעות ו ה. הגהות מיימוניות שם ). יחד עם זה, לאותו שונא יש לעזור עם 
חמורו. יתר על כן, קובעת הגמרא: "אוהב לפרוק ושונא לטעון" - שני אנשים הסתבכו 
עם חמורם, אחד צדיק ואהוב והשני רשע - "מצווה בשונא, כדי לכוף את יצרו" (בבא 
מציעא לב ב ). שואלים התוספות: למה לכפות את היצר, הרי יש מצווה לשנוא? הם 
מתרצים: אם אשנא אותו אדם "על פי מצווה", ודאי לא ינעם לו וישיב לי שנאה , כמו 
שכתוב "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". עתה אשנא אותו כפליים, וכך עלולה 
השנאה להתגלגל עד שתבוא לכלל לשנאה גמורה וממשית (תוס' פסחים שם ד"ה שנאה ). 
נמצאנו למדים שמצוות השנאה שמדברת בה הגמרא אינה שנאה גמורה, אלא, לאחר שהוכחתי 
אותו ללא הועיל, אני מראה לו פנים חמורות כדי להדגיש שאיני מסכים למעשיו, 
ומסתייג מהם קשות. יוצא שכל אותה שנאה היא מעין תכסיס חינוכי, ונובעת מכך שהוא 
חברי ואכפת לי ממנו. אך לשונאו בתוך הלב פנימה אסור! אסור לשנוא אף אדם מישראל! 
לכן כדי לא להדרדר לשנאה, יש לעזור לו, ואף יותר מן הרגיל. כל מצוות השנאה היא 
כדי לתקנו ולהחזירו לדרך הישר. זו הקפדה חריפה לטובתו, על כן יש להיזהר ולהבליט 
כלפיו שאין כאן שנאה ממש חלילה.