<!DOCTYPE html PUBLIC "-//W3C//DTD HTML 4.01 Transitional//EN">
<html>
<head>
<meta content="text/html;charset=windows-1255"
http-equiv="Content-Type">
<title></title>
</head>
<body bgcolor="#ffffff" text="#000000">
Rich, Joel wrote:
<blockquote
cite="mid:7F5EC37AC45DE64DB56C8AD3D409C2B205B6CBB0@NYCEXCL01.segal.segalco.com"
type="cite">
<meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; ">
<meta name="Generator"
content="MS Exchange Server version 6.5.7651.59">
<title>Wedding Rings for Men</title>
<!-- Converted from text/rtf format -->
<p dir="ltr"><span lang="he"></span><span lang="en-us"><font
face="Arial"><span dir="rtl">So why is it not a good idea for men to
be reminded as well?<br>
</span></font></span></p>
</blockquote>
See Igros Moshe E.H. 3:18 page 442 and Igros Moshe E.H. 4:32 page 74 -
says it is clearly prohibited<br>
<div align="right">
<blockquote>שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ג סימן יח <br>
</blockquote>
</div>
<div align="right">
<blockquote>אם רשאין להניח שגם הכלה תתן טבעת להחתן תחת החופה ז' אדר
תשכ"ט. מע"כ ידידי הרה"ג מהר"ר אפרים גרינבלאט שליט"א. <br>
</blockquote>
</div>
<div align="right">בדבר אלו שאחר שהחתן קדש בטבעת את הכלה נתנה גם הכלה
להחתן טבעת ואמרה הריני מקודשת לך או אתה מקודש לי, ודאי לענין הקידושין
מאחר שכבר נתקדשה כדין הם קידושין גמורים, ומה שגם היא נתנה וגם אמרה מה
שאמרה הם דברי הבל ושטות. ואף שידעו מתחלה הם והעדים שיעשו כן שגם היא תתן
טבעת ותאמר לא שייך לבטל הקידושין משום שנימא שהוא כאיגלאי מילתא שרוצים
שהקידושין יהיו גם ע"י נתינתה ואמירתה, דהרי אף אם היו מתנים כן בפירוש
היה זה כמתנה ע"מ שכתוב בתורה שאינו כלום וכ"ש שלא מועיל גילוי מילתא לבד,
ואף אם יתנו בתנאי כפול כהלכות תנאי שיחולו קידושין רק באם תתן לו גם היא
אח"כ טבעת ובאמירה נמי ודאי יחולו הקידושין כשיתקיים התנאי כתנאי דע"מ
שתתן לי מאתים זוז וכל תנאי וזה פשוט. <br>
</div>
<div align="right"><br>
אבל אסור לעשות זה לא מבעיא אם מנהג הנכרים הוא כן שהוא איסור מדאורייתא
אפילו אם אינו חק לע"ז אלא חק הבל ושטות שכתבו התוס' בע"ז דף י"א דבלא
כתיבא באורייתא אף שאינו היפוך דין התורה נמי אסור, וכ"ש בזה שהוא נגד דין
התורה ובדיני הנכרים צריכה גם היא לקדש שנמצא שעושין כחק שלהם שודאי הוא
באיסור הלאו, אלא אף אם אינו כלל חק הנכרים נמי נראה דאסור לעשות כן בשעת
החופה אף בלא אמירה, ובאמירה אף אח"כ אם הוא סמוך להחופה, דיש לדמות זה
להגזירה דהבא ראשו ורובו במים שאובין דא"ר ביבי א"ר אסי בשבת דף י"ד שהוא
משום דבתחלה היו טובלין במי מערות מכונסין וסרוחין והיו נותנין עליהן מים
שאובין להעביר הסירחון, ומ"מ בא מזה שאמרו לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין
אף שהיה ידוע שנתנו המים שאובין להעביר סירחון, וכ"ש הכא שמה שגם היא
נותנת טבעת הוא לקידושין שיש לחוש שיבא מזה שיאמרו שגם האשה יכולה לקדש את
האיש, ואף שעדיין לא נמנו ב"ד לגזור ואין זה ממילא איסור ממש, מ"מ ודאי זה
עצמו שעושין דבר שיכול לבא לזה הוא ודאי ענין איסור. <br>
<br>
ובעצם נראה לע"ד שהוא איסור גדול שהרי עי"ז עושין שישכח מהרבה דין קידושין
ושכחת דין אף שלא יבא לשום קלקול הוא איסור לאו דהא אמר ר"ל במנחות דף צ"ט
כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו ולרבינא בשני לאוין ולרנב"י בג'
לאוין. וגם עיין ביש"ש ב"ק פ"ד סימן ט' דלשנות הדין אף לצורך גדול ואף
כשיש חשש פקוח נפש אסור משום דהוא ככופר בתורת משה, והתם איירי בליכא חשש
קלקול ומכשול דהא איירי שם בשור של ישראל שנגח שור של עכו"ם שברור שב"ד
רשאין לחייב להישראל לשלם להעכו"ם כשיש חשש פ"נ, ומ"מ לומר שהדין הוא כן
אסור אף במקום פ"נ וא"כ הוא רק מצד שינוי דין התורה לבד בלא קלקול למעשה
מזה, ולכן בעושין מעשה שיגרום שישכחו דין האמת ולשנותו לדין אחר עוברין על
איסורין אלו. ואין להקשות מהא דהקשה אבא על טעם אביי שהטעות היה שאמרו אלו
ואלו מטהרין מאי נ"מ הא קא טבלי בהנך, אף דאיכא בזה שכחה ושינוי הדין,
דהתם הא עשו זה להעביר הסירחון ולא היה להם לחוש שיגרום זה לטעות, ולכן אף
אחר שראו שגרם זה לשכחת הדין היה זה מגרם רחוק שאין לאסור, וגם אולי בכלל
אין לאסור לאדם לעשות דבר לצורכו בשביל חשש רחוק כזה מצד איסור דשכחת
הדין, שהוא ודאי פשיעתם שלא רצו ללמוד ולהשים אל לבם כלל עשה הטעות,
והוצרך רבא לומר שרק משום שבא ממש קלקול להרבה אנשים לעבור על איסור כרת
דנדה וטומאת קדשים גזרו. אבל הכא כשירגילו שגם היא תתן טבעת ותקדש שהוא
בלא טעם כלל רק לשנות הדין יש לאסור מצד זה עצמו אף אם לא יבא לידי קלקול
כלל, שלא יטעו לומר שסגי רק בקידושין שלה אלא יאמרו דהדין הוא שצריך
שתרוייהו יקדשו נמי הוא איסור גמור וברור מצד שכחת הדין ושינוי הדין.
ידידו ואוהבו בלו"נ, משה פיינשטיין <br>
</div>
</body>
</html>