<!DOCTYPE html PUBLIC "-//W3C//DTD HTML 4.01 Transitional//EN">
<html>
<head>
<meta content="text/html;charset=ISO-8859-1" http-equiv="Content-Type">
<title></title>
</head>
<body dir="rtl" bgcolor="#ffffff" text="#000000">
<p dir="ltr" style="margin-bottom: 0cm; margin-top: 0pt;">Some answers
by chashuve TC's. The CS is still a problem, though, and he makes quite
a bit of sense:<br>
<br>
<br>
ספר חתם סופר על מסכת בבא קמא דף ג/א <br>
סוף סוף וכו' זה אב לנזקין. לולי דמסתפינא הייתי מוחק ברש"י תיבות אלו
"לישנא אחרינא סוף סוף זה אב למיתה וזה אב לנזקין" ע"כ הייתי מוחק דכולא
חדא לישנא הוא ושיעור דבריו כך הוא דבפסוק מבואר להדיא ב' הדינים דיני
נזקין ודיני מיתה והשעורים שניהם אינם מתפרשים אלא שמסר הכתוב לחכמים
שיעור מיתה י' טפחים וממילא נדע שפחות מזה הוא שיעור לנזק כיון ששניהם
מפורשים בקרא להדיא. ודע מ"ש בירושלמי מתרי בור נפקא בור לנזקין כמ"ש תו'
אין זה סותר לדברי רש"י די"ל מונפל שמה לא ידעי' אלא דין נזקין וה"א בהא
בור י' טפחים דמשתעי בי' קרא יש בו ב' דינים לנזקין ולמיתה אבל בבציר מהכי
לא לכן כתי' תרי בור לומר לכל א' מהם בור בפ"ע, וק"ל::</p>
<br>
<b>RYGB N"Y<br>
<br>
Sholom Aleichem,<br>
Long time no talk!<br>
<br>
<br>
1) actually it is Tos.'s question in reverse, (also other Baalei Tos.
in the Shita). However just like at the end of Tos. he is Michaleik
between what says Bhedya, Rashi was very specific in his language in
the first Lishna he says that it is learned (only) from a Diyuk, in the
second Lishna he says that it is (only) a Mashmo'us vs. what he writes
in the explanation of why the Ptur of Odom is only on Missa he says
Mishto'ee meaning the straight and simple meaning of the Possuk, so
while Diuk and Mashmo'us might be enough written to make an Av it is
not enough to extend the Miyut of Shor vlo Odom. (this also touches on
the issue of to which Lishna is the Ikkar when there are 2).<br>
<br>
There is a beautiful piece of the GR"A on this, see Frankel's edition
on Rambam Nizkei Momon 13:2 who learns differently how we can say both
are included and still the Miyut applies only to Missa, (and it would
fit in to Rashi here), for which I would say that Rashi as a Pashton
learns the Gemara here Al Asar the way it fits best, as the Gemara
calls them both Ovos, and later after we reached a Maskana as to what
the Av and Toldah are and what Rav Popa is talking about, he Teitches
bPashtus Hksuvim (as is brought in Klolei Haposkim, that Rashi Teitches
each place according to Pshat al asar, we also find similar idea in
Klolei haRambam that he will bring his own Pssukim if it is more
direct).<br>
<br>
2) Without getting into Halacha of it, I would say simply that since
"ain Darkon Shel Bnei Odom Lihisbonein Bdrochim" (later 27b and see
Tos. there) it is "Diber HaKosuv Bhoveh", Mah Shein Kein animals
normally look on the ground and are less likely to trip, and WRT Keilim
you would need the person (or the animal) to bring them to the state
that they would be damaged. BTW the Nmukei Yosef in Hameiniach says
also like Rashi here.<br>
<br>
To number 2: See also the Gemara 54b that a normal animal is pottur
when falls in by day because an animal "Boee Lei Iyunei uMeizal",
brought Lhalacha C"M 410:19, and see SM"E s'k 33 on the Ramoh that even
fron Nizokin he is Pottur, and the Chiuv on animals is in exceptional
cases.</b><br>
<br>
<br>
שור ולא אדם<br>
<br>
ד' ע"ב רש"י ד"ה תנא אדם דאזיק שור. "ובור לא מיירי בנזקי אדם דרחמנא
פטריה לגמרי כדתניא שור ולא אדם חמור ולא כלים". מקשים העולם שהרי גמרא
מפורשת היא בדף כ"ח ע"ב שבור חייב בנזקי אדם.<br>
<br>
כ"ח ע"ב רש"י ד"ה שור ולא אדם. "דקרא מכופר ממעטיה". רש"י מיחס לשמואל את
השיטה שסתם מזיק, ולאו דוקא קרן, חייב כופר אי לאו דמעטיה קרא, ובודאי א"א
לומר דכ"ע סבירא להו הכי שהרי ברור שהסוגיא דדף כ"ו ע"א דמיבעיא לה אם יש
כופר ברגל לא סברה כן.<br>
<br>
והנה רבה בדף מ"ג ע"א חדש שבמקום שאין תשלומי כופר בקרן, עדיין יש תשלומי
דמים במיתת אדם. אבל אביי שם חולק, ורש"י עצמו שם מציין שרבה חולק על
סוגיית הגמרא בדף מ"א. ואפילו לפי שיטת רבה מיבעיא ליה לרבא בדף מ"ג ע"ב
אם שייך תשלומי דמים בהריגה על ידי אשו.<br>
<br>
אשר לפי כל הנ"ל יוצא שגם האפשרות של תשלומי דמים -- לעומת כופר -- בהריגת
אדם על ידי בור, אי לאו שור ולא אדם, היתה שייכת רק לפי צד אחד של שאלת
רבא בתוך שיטת רבה שהיא דעת יחיד. אם כן יש להבין, אי נימא שהסוגיא בדף
כ"ו שחולקת על שמואל וסוברת שבפשטות אין כופר אלא בקרן ורגל, ופשיטא שאין
כופר בבור, סוברת שגם אין דמים בהריגת אדם על ידי בור, שהוא לכאורה הדעה
הפשוטה, במאי מוקמינן שור ולא אדם? הרי לפטור מיתת אדם בבור, הן מכופר הן
מדמים, פשיטא לן, ולא בעינן קרא לזה.<br>
<br>
ונראה שרש"י סובר שזו היא באמת שיטת רב -- דאליביה קיימא סוגית הגמרא בדף
ד' -- ואליביה באמת מוקמינן לדרשה דשור ולא אדם לפטורא דבור בנזקי אדם,
ומתורצת קושית העולם בדף ד'.<br>
<br>
אלא דעדיין צ"ע מרש"י בדף ג' ע"א ד"ה אבנו או סכינו, "ונתקלו בהן בני אדם
והזיקו להם", והרי התם סוגית הגמ' גם אליבא דרב קיימא, ובכל זאת מחייב
בנזקי אדם. וצ"ל דסוגיא דהתם ס"ל כרב בחדא דשייך לומר דבור דלא אפקריה
משורו למדנו, ובכל זאת ס"ל דבור חייב בנזקי אדם, וצ"ע.<br>
<br>
והנה התוס' בדף ג' ע"א ד"ה ולא י' כתיב הקשו על רש"י, "ועוד דבסמוך פריך
סוף סוף זה אב למיתה וזה אב לנזקין פי' הקונט' דנפל שמה שור משמע בין מת
בין הוזק, א"כ כי דרשינן שור ולא אדם הוה ליה למעט נמי אדם מנזקין". והנה
רש"י בדף כ"ח כתב בנוגע לשור ולא אדם "דקרא במיתה משתעי", והוא כלישנא קמא
בדבריו בדף ג' ע"א. אשר לפ"ז י"ל ששתי הלשונות ברש"י בדף ג' תלויות
בפלוגתת רב ושמואל, והלישנא בתרא שעליה מקשה התוס' אליבא דרב נאמרה, ואם
כן באמת פטור לפי זה גם מנזקי אדם, ומתורצת קושית התוס'.<br>
<br>
והנה התוס' בדף ה' ע"ב ד"ה כי שדית הקשו על רש"י, "חדא דלא פטור אדם אלא
ממיתה ולא מנזקין וכו' ועוד דלקמן גבי חמור וכו'". ועל פי דברינו יש לתרץ
דההיא סוגיא דדף ט' סוברת שבאמת אדם הוה ראוי לבור משום שמשלם נזקי אדם
בבור כשיטת שמואל בדף כ"ח, וראיה לזה ממש"כ רש"י בריש דף י' ע"א שבעצם אש
הוה חייב כופר אי לאו טעמא דהיה ליה לברוח או קלב"מ, והוא כשיטת שמואל שם.
אבל רבא ס"ל דבור פטור לגמרי בנזקי אדם, כמש"כ רש"י, "דאם נפל בבור אדם
וכלים פטור בעל הבור", ומתורצת ק' התוס'.<br>
<br>
המהרש"א בדף נ"ג ע"ב הקשה על מש"כ רש"י שם שאדם פטור מכופר משום קלב"מ
מהגמ' בדף כ"ו שכתוב שם להדיא שפטור מדרשה דעליו ולא על האדם. והנה זה
ברור שלפי רש"י שם, אם שייך קלב"מ בכופר, הרי ס"ל לרש"י שסוגית הגמ' שם
אזלא בשיטת שמואל שסובר שכופר שייך בכל המזיקין עד דמעטינן ליה. ויצא לו
זה ממה שבהתחלת הסוגיא שם איתא שגם הבור שותף בתשלומי נזק, והבין רש"י דכל
הסוגיא מדברת בנזקי אדם, וזה כשיטת שמואל בדף כ"ח.<br>
<br>
הדרשה דעליו ולא על האדם שממנה מקשה המהרש"א מופיעה בדף כ"ו ע"א, ששם רוצה
הגמ' למילף חיובא דכופר באדם המזיק מק"ו משור, ומסקינן שאין ללמוד ק"ו זה
משום עליו ולא על האדם. והנה ההיא סוגיא מתחילה מההנחה שעצם החיוב דכופר
שייך דוקא בקרן, ובעינן טעמא לרבויי בשאר מזיקין. ומסקנת הגמ' היא דלא
מרבינן אלא רגל בלבד. וזה דלא כהבנת שמואל בדף כ"ח שכופר שייך בכל המזיקים
עד שיש סיבה למעט.<br>
<br>
אשר לפי זה מתורצת קושית המהרש"א, שמהגמ' בדף כ"ו שמעינן שמכח עליו ולא על
האדם אין לרבות חיובא דכופר באדם המזיק. אבל הסוגיא בדף נ"ג סוברת שבאדם
המזיק בעצם יש חיוב כופר ומעולם לא שמענו דילפינן מעליו ולא על האדם לפטור
חיוב שכבר קיים.<br>
<br>
אלא דעדיין צ"ע, שיוצא לפ"ז שיש סתירה בדברי רבא, שהרי אמרנו שבדף ה' ס"ל
דשור ולא אדם הוא פטור לנזקי אדם, ואילו בדף נ"ג משמע דס"ל דבנזקי אדם
חייב ולא בא הפטור אלא לכופר. ונראה שרש"י הכיר שרבא פעמים הכי אית ליה
ופעמים הכי אית ליה, שהרי בדבריו בדף מ"ג ע"ב ד"ה אבל אש דבכוונה כתב,
"חדא דאין כופר באש ועוד דקלב"מ". הרי שרש"י מיחס שתי הסברות לרבא. <br>
<br>
בדף כ"ח ע"ב כתב רש"י, "כלים פטורין. על נזקי כלים פטור בעל הבור דשבירתן
זו היא מיתתן". הוכרח להגיע לזה משום ששמואל סובר שהמיעוט דשור ולא אדם
חמור ולא כלים לא נאמר אלא במיתה. והקשה הדבר משה בסי' ע"ח אות ה'
מהפטורים דבור בשור פסולי המוקדשין ושור הקדש שפטורים לגמרי, והרי במיתה
משתעי קרא ולא יפטרו אלא במיתה, כמו באדם וכלים. <br>
<br>
והנה הגמרא בדף נ"ד ע"א חידשה את הסברא דשבירתן זו היא מיתתן כדי לכלול
כלים בתוך "והמת יהיה לו כל דבר מיתה" כדי להצריך את הדרשה דחמור ולא כלים
למעטם. אמנם רבא שם משתמש בוהמת יהיה לו לפטור שור פסולי המוקדשין, וכולל
כלים בפרשת בור מכסף ישיב לבעליו לרבות כל דאית ליה בעלים. אשר לפ"ז י"ל
דלעולם לית ליה לרבא הסברא דשבירתן זו היא מיתתן, והא דממעט כלים מחיובא
דנזק בבור הוא משום דפליג אשמואל וס"ל דקרא לאו דוקא במיתה משתעי אלא
בנזקין גם כן כלישנא בתרא דרש"י בדף ג' ע"א, ומש"ה אית ליה דמיעוטא דשור
פסולי המוקדשין קאי בין אמיתה בין אנזקין.<br>
<br>
יוצא לפ"ז שלפי שמואל אין פטור דשור פסולי המוקדשין בבור אלא במיתה בלבד
וכשיטת התוס' שהובאה בשמ"ק נ"ג ע"ב ד"ה וז"ל גיליון תוספות, ורבא בדף נ"ג
ע"א -- שקבענו לעיל דכשמואל ס"ל -- ופוטר שור פסולי המוקדשין בבור, במיתה
בלבד קמיירי, וצ"ע.<br>
<br>
וצ"ל עוד דאע"ג דלרבא אין הכרח לומר דשבירתן זו היא מיתתן על פי הסוגיא
דדף נ"ד, בכל זאת על פי הסוגיא דדף נ"ג ע"ב מוכרח דס"ל הכי, דהא בההיא
סוגיא ס"ל כשמואל דקרא במיתה משתעי, שהרי אית ליה התם דבנזקי אדם חייב,
ואם בכל זאת ס"ל דגם בכלים פטור, בע"כ הוא משום ששבירתן זו היא מיתתן.<br>
<br>
אלא שאחרי כל זה צ"ע מרש"י בדף ג' ע"א ד"ה אבנו או סכינו, "ונתקלו בהן בני
אדם והזיקו להם", והרי התם סוגית הגמרא אליבא דרב קיימא, ובכל זאת מחייב
בנזקי אדם. וצ"ל דסוגיא דהתם ס"ל כרב בחדא, דשייך לומר דבור דלא אפקריה
משורו למדנו, ובכל זאת ס"ל דבור חייב בנזקי אדם, וצ"ע
</body>
</html>