[Avodah] Biblical text isn't precise record?

[Daniel Eidensohn]

I have found a number of sources which indicate that prophets - 
including Moshe - were sometimes not precise in their wording. However 
as long as they accurately conveyed the idea the precise wording does 
not matter. This is obviously very problematic. So far however I have 
found the Ibn Ezra and Rashba make this assertion. And the Radvaz 
explicitly reject the Rashba. R' Chaim Heller discusses this briefly in 
his introduction to the Rambam's Sefer HaMitzvos. Any additional sources 
would be appreciated. I am not concerned here with the question of 
errors or authorship. Rather that verses were originally written 
imprecisely. I went through Prof. Shapiro's work and did not see the 
issue addressed.

Daniel Eidensohn


*Rashba[1] <#_ftn1>(1:12):… *However the rest of the disparities which 
are found between Shmuel and Chronicles in which the essential content 
is the same are not a problem. That is because the Biblical verses are 
not concerned with the words but only the content. This also happens not 
only in the Bible but also in theTorah itself. This even occurred in the 
Ten Commandments. The Torah is not particular except that the content be 
accurate. Also this variablity occurs concerning the names of people 
such as the children of Shimon who are listed sometimes as Yachin and 
Tzochar and elsewhere Tzochar was replaced with Zerach. That is because 
both Tzochar and Zerach have the same meaning of illumination. Therefore 
the Torah is not concerned with the exact spelling since the meaning of 
illumination is preserved.


------------------------------------------------------------------------

[1] <#_ftnref1>  *רשב"א (א:יב):* ... אבל שאר החלופין שתמצא שם בכתובים 
בדברים שאין הענינים מתחלפים אינה שאלה. לפי שאין הכתובים שומרים המלות רק 
הכונות וזה יקרה אפילו בגופי התורה גם בעשרת הדברות קרה כן ולא הקפידה 
התורה רק בשמירת הענינים. גם בשמות בני אדם יקרה כן בבני שמעון מנה בפרשת 
ויגש ובפרשת וארא יכין וצחר. ובפרשת פנחס החליף צחר בזרח לזרח משפחת הזרחי 
לפי שצחר לשון נוגה ולובן כצמר צחר. וזרח לשון נגה לפיכך לא הקפידה התורה 
בשמירת המלה כיון שנשמרה הכונה והוא כאן וכאן לשון נוגה ואור.


*Ibn Ezra[1] <#_ftn1>(Yesod Morah chapter I): [[*"The prophets do not 
preserve the exact wording when they repeat something. They only 
preserve its substance. For that is what is important".  . Similarly Ibn 
Ezra says that it makes no difference whether scripture employs full or 
defective spelling.


------------------------------------------------------------------------

[1] <#_ftnref1>  *אבן עזרא (יסוד מורא שער א):* ועתה אומר כלל. דע כי 
הנביאים אינם שומרים המלות בעצמם בשנותם הדבר רק הטעמים שומרים לבדם שהם 
העיקרים כדברי אליעזר +בראשית כ"ד+ הגמאיני השקיני. ויצחק אמר לעשיו +שם 
כ"ז+ בעבור תברכך נפשי בטרם אמות ורבקה אמרה ואברככה לפני ה' לפני מותי. 
ובחלום +שם מ"א+ יפות מראה ויפות תואר ובפתרון לא נאמר כך, ונאמר לבלעם 
+במדבר כ"ב+ ארה לי והוא אמר קבה לי. ובדברי משה +שם כ"א+ וישלח מלאכים אל 
סיחון אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם ומשה שינה ואמר לא נעבור בשדה. וכתיב 
+שמות ל"ב+ ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ומשה שינה ואמר הרף ממני 
ואשמידם ואמחה את שמם וכהנה רבות. והנה בעשרת הדברים +שם כ'+ זכור +דברים 
ה'+ ושמור +שם כ'+ ולא תחמוד +דברים ה'+ ולא תתאוה +שם כ'+ ועד שקר +דברים 
ה'+ ועד שוא. אבני שהם בלא וי"ו ומשה שינה שיהא בוי"ו. גם לא תנאף ככה 
ותוספת ומגערת והמשכיל יבין.

*Ibn Ezra[1] <#_ftn1>**(Shemos 11:5): *I have already said that the 
prophets did not report exactly what they heard but only the message. 
For example the words (Bereishis 24:17) and Bereishis (24:45) refering 
to drinking are different but have the same meaning. Concerning the Ten 
Commandments (Shemos 20 and Devarim 5) the variations such as remember 
and observe, meaningless and false, lust and desire have basically the 
same meaning. I will talk about this again concerning the prayer of 
Moshe (Shemos 32:9)…//


------------------------------------------------------------------------

*[1]* <#_ftnref1>* ** אבן עזרא (שמות יא:ה)* וטעם אשר אחר הרחים - שהוא 
טוחן. כמו ויהי טוחן בבית האסורים. וכבר אמרתי כי הנביאים אינם שומרים 
המלות רק הטעמים. כי מלת הגמיאיני השקיני. וזכור ושמור ושוא ושקר לא תחמוד 
ולא תתאוה שוים בטעם. ועוד אדבר על זה בתפלת משה. והנה בכור השפחה. כמו 
בכור השבי. כי השבויה שפחה היא ותישן בבית הבור בלילה כמנהג האסורים כאשר 
הזכיר יוסף כי שמו אותי בבור:


*Ibn Ezra[1] <#_ftn1>(Shemos 20:1): [[*Ibn Ezra writes, "know, words are 
like bodies and their meanings are like souls (Shemos 20:1). He goes on 
to say that the words used are unimportant if the meaning remains 
unchanged**


------------------------------------------------------------------------

[1] <#_ftnref1>  *אבן עזרא (שמות כ:א):* ... והנה, אם נאמר פלא היה, שנאמר 
זכור ושמור בבת אחת, איך תשמע האזן. ואם נאמר, גם פלא היה שתשמע האזן שתי 
מלות בבת אחת, שלא כמנהגה לשמוע שתי אותיות, למה לא הזכירו זה חכמים ז"ל, 
שהוא כבד מן הדבור בבת אחת. ומה נעשה בקושיות הנשארות משנוי הפסוקים שאין 
טעמם אחד כמו זכור ושמור, והכתוב בשנייה ולא בראשונה, גם איך נתקן לא תחמד 
בית רעך, עם ואל תחמד אשת רעך, גם ההפוכים. ולא אוכל לפרש לך כל אלה עד 
שאפרש לך מוסר דרך לשון הקדש. והשם הוא עדי, ויודע סודי, כי לולי שהוצרכתי 
לפרש אלה הקושיות, הייתי מחריש, ולפני שאפרש אתקן דברי חז"ל. אמר אברהם 
המחבר. משפט אנשי לשון הקדש פעם יבארו דבורם באר היטיב, ופעם יאמרו הצורך 
במלות קצרות, שיוכל השומע להבין טעמם. ודע, כי המלות הם כגופות, והטעמים הם 
כנשמות, והגוף לנשמה, הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו 
הטעמים, ואינם חוששים משנוי המלות, אחר שהם שוות בטעמן, והנה אתן לך 
דמיונות. אמר השם לקין ארור אתה מן האדמה, כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת 
כחה לך, נע ונד תהיה בארץ (ברא' ד, יא - יב). וקין אמר הן גרשת אותי היום 
מעל פני האדמה (שם שם, יד). ומי הוא שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה 
בעבור שנוי המלות. והנה אמר אליעזר הגמאיני נא (שם כד, יז). והוא אמר: 
ואומר אליה השקיני נא (שם שם, מה). אמר משה בכור השבי אשר בבית הבור (שמות 
יב, כט), וכתוב: בכור השפחה אשר אחר הריחים (שמות יא, ה). ומשה הזכיר התפלה 
במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל, ואינו דומה לתפלה הנזכרת בפ' כי 
תשא למי שאין לו לב להבין. והכלל, כל דבר שנוי, כמו חלום פרעה, ונבוכדנצר, 
ואחריהם רבים תמצא מלות שונות, רק הטעם שוה. וכאשר אמרתי לך שפעם יאחזו דרך 
קצרה, ופעם ארוכה, כך יעשו פעמים להוסיף אות משרת, או לגרוע אותו, והדבר 
שוה. אמר השם ותכלת וארגמן (שמות כה, ד), ומשה אמר תכלת וארגמן (שמות כח, 
ו). אמר השם: אבני שהם (שמות כה, ז), ומשה אמר: ואבני שהם (שמות לה, ט). 
וכאלה רבים, ושניהם נכונים, כי הכתוב בלא וי"ו אחז דרך קצרה, ולא יזיק, גם 
הכתוב בוי"ו לא יזיק, בעבור שהוסיף לבאר. והנה הוי"ו שהיא נראית במבטא הפה, 
אין אדם מבקש לו טעם למה נגרע, ולמה נכתב, ולמה נוסף, כי זה וזה נכון, והנה 
על הנראה שיבוטא בו לא יבקש עליו בכתב טעם, א"כ למה נבקש טעם בנח הנעלם שלא 
יבוטא בו, כמו מלת לעולם, למה נכתב מלא, או למה חסר. והנה בני הדור יבקשו 
טעם למלא גם לחסר, ואלו היו מבקשים טעם לאחד מהם, או שמנהג היה לכתוב הכל 
על דרך אחד הייתי מחריש. והנה אתן לך משל, אמר לי אחד כתוב לרעי, וזה כתוב, 
אני פלוני אוהבך לעולם. וכתבתי פלני בלא וי"ו, אהבך ג"כ בלא וי"ו, לעולם 
חסר. ובא ראובן ושאלני, למה כתבת חסרים. ואני אין לי צורך לכתוב רק מה שאמר 
לי. ואין לי חפץ להיותם מלאים או חסרים. אולי יבוא לוי ויודיעני, איך 
אכתוב. ולא ארצה להאריך, רק המשכיל יבין.


*Radvaz**[1]* <#_ftn1>*(3:549): *… My explanations resolve the 
disparities and changes found between the first and second Tablets. Even 
though the Rashba has written that Scripture is not concerned with the 
words only the subject matter – I don’t agree. And surely according to 
the view of the Rambam who counts the prohibitions of coveting(tachmod) 
and lust (tisava) as two separate prohibitions. That means that even in 
subject matter there is a difference between the first and second 
Tablets since it doesn’t mention lust (tisava) in the First Tablets but 
only in the Second Tablets. But in truth as I explained everything was 
written in the First Tablets and in the Second Tablets there were some 
changes made.


------------------------------------------------------------------------

[1] <#_ftnref1>  *רדב"ז (ג:תקמט):* ... ועם מה שכתבתי יתיישב לך החילוקים 
והשנויים שיש בין דברות ראשונות לדברות אחרונות ואע"פ שכתב הרשב"א ז"ל 
בתשובה שאין הכתוב מקפיד אלא לשמור הענין לא הלשון אין דעתי נוחה בזה כ"ש 
כי לדעת הרמב"ם ז"ל שמנה לא תחמוד ולא תתאוה לשני לאוין א"כ גם בענין יש 
חילוק שהרי בדברות הראשונות לא הוזכר לאו דלא (תחמוד) [תתאוה] ובאחרונות 
הוזכר אבל האמת הוא כי הכל היה כתוב בלוחות הראשונות ובמשנה תורה שינה בקצת 
דברים דרך אחר ודוק ותשכח. והנלע"ד כתבתי: