[Avodah] eilu v'eilu

[Daniel Eidensohn]

M Cohen wrote:
>
> I know that Avodah/Areivim already has had many eilu v'eilu discussions.
>
>  
>
> Yesterday someone told me a pshat that I had never heard before, that 
> he heard directly from r Chaim kanievsksy shlita
>
> r Chaim told him that eilu v'eilu only applies to the daas of chazal, 
> but eilu v'eilu does not apply to anyone after chasimas hashas.
>
> ie rishonim etc
>
>  
>
> Any comments/sources for this opinion?
>
>  
>
The following are from Daas Torah pages 111-117

*Maharal*[i] <#_edn1>[ii] <#_edn2>*(Baer HaGolah):* It is important for 
you to know that is only in the dispute between Beis Shammai and Beis 
Hillel that we say /eilu v’eilu/. That is because they were the 
beginning of the Torah disputes. Prior to Beis Shammai and Beis Hillel 
there were no disputes concerning the Torah at all. There disputes were 
in fact considered /eilu v’eilu/. It is not proper that the Jewish 
people should go from the highest spiritual level where there was no 
dispute to one in which one side is right and the other is wrong. 
Therefore the first dispute was /eilu v’eilu/ where both sides are “the 
word of the living G‑d.” Afterwards began period of disputes [where one 
side is right and the other is wrong. It is very important to understand 
this fully. I have explained elsewhere the nature of /eilu v’eilu/ and 
this is not the place to discuss it fully.


------------------------------------------------------------------------

[i] <#_ednref1>

[ii] <#_ednref2> *מהר"ל (באר הגולה באר א' דף י"ט ):* ויש לך לדעת, כי 
דוקא במחלוקת ב"ש וב"ה אמרו אלו ואלו דברי אלקים חיים, כי הם היו תחלה 
במחלוקת התורה, שקודם שהיה מחלוקת ב"ש וב"ה לא היה מחלוקת בתורה כלל, וכאשר 
באו ב"ש וב"ה היה מחלוקת שלהם עד שדברי שניהם דברי אלקים חיים כמו שהתבאר 
למעלה. ואין ראוי שיבאו ישראל ממדריגה העליונה שלא היה בהם מחלוקת בתורה, 
אל מדריגה זאת שיהיה בהם מחלוקת ואחד מהם דבריו בטלים, ולכך היה המחלוקת 
אלו ואלו דברי אלקים חיים, ואחר כל נתחדש שאר מחלוקת והבן זה מאוד. ובארנו 
עוד במקום אחר הלשון שאמר דברי אלקים חיים ואין כאן מקום להאריך.


*Ritva**[i]* <#_edn1>*(Eruvin 13b): /Eilu v’Eilu/ (both) are the words 
of the living G‑d. *The Rabbis of France asked: How is it possible that 
the opposing sides of a dispute can both be the words of the living G‑d 
when one says the object is permitted and the other says it is 
prohibited? They answered that when Moshe received the Torah on Sinai he 
was shown 49 aspect of prohibition and 49 aspects of permission for each 
and every issue. G‑d explained to him the final decision amongst these 
different alternatives was given to the sages of each generation. Thus, 
both permitting and prohibiting were both given on Sinai for each 
possible case and therefore both sides of the dispute are true. This 
explanation is correct according to the drash however according to 
kabbala there is a profound secret in this matter.


------------------------------------------------------------------------

[i] <#_ednref1> *ריטב"א (ערובין יג: ד"ה אלו ואלו)* אלו ואלו דברי אלקים 
חיים. שאלו רבני צרפת ז"ל: האיך אפשר שיהו שניהם דברי אלקים חיים, וזה אוסר 
וזה מתיר? ותרצו: כי כשעלו משה למרום לקבל תורה, הראו לו על כל דבר ודבר 
מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור 
לחכמי ישראל שבכל דור ודור, ויהיה הכרעה כמותם, ונכון הוא לפי הדרש, ובדרך 
האמת יש טעם סוד בדבר.

*Rav Moshe Feinstein**[i]* <#_edn1>*.**(Igros Moshe Y.D. 3:92)*: Our 
Sages describe the opposing views of halachic debate as both being “the 
words of the living G‑d.” This means that Torah study of the diverse 
views of Sages inherently does not contain something which is not true. 
Thus the opposing views of Beis Shammai and Beis Hillel are both true. 
This rule applies also to the disputes of R’ Eliezer and all the Tannaim 
and Amoraim. All of them were given from One Shepherd. Thus it was not 
untrue when the Heavenly Bas Kol announced that the Halacha was in 
accord with R’ Eliezer. His words were inherently true—even though in 
this world we decide practical Halacha on the basis of majority 
decision. Because of the inherent truth of all views of our sages, we 
say the blessing “Who gave to us the Torah of truth” even if we are only 
learning the views that have been rejected from practical Halacha such 
as Beis Shammai or minority opinions.


------------------------------------------------------------------------

[i] <#_ednref1> *אגרות משה (יו"ד ג:צב):* ...הנה אמרו חז"ל שאלו ואלו דברי 
אלקים חיים ונמצא שבעצם למוד התורה ליכא דבר שאינו אמת בדברי חז"ל בין 
בדברי ב"ש בין בדברי ב"ה וכן בין בדברי ר"א וכדומה בכל התנאים ואמוראים 
וכולם ניתנו מרועה אחד ונמצא שאינו דבר שקר מה שאמר הבת קול שהלכה כר"א 
כיון שגם דבריו אמת בעצם אף שלמעשה בעוה"ז נאמר שנפסוק כהרבים. ומטעם זה 
אנו מברכין אשר נתן לנו תורת אמת אף כשלומד אז רק דברי ב"ש ודברי היחיד. 
וכן רק כשראו ב"ד אחרון דברי היחיד יכולין לחלוק על ב"ד הראשון ואם לא 
שמצאו דברי היחיד הראשון לא היו האחרונים יכולין לדחות דברי הראשונים מדעת 
עצמן אא"כ גדול בחכמה ובמנין כדאיתא בעדיות פ"א מ"ה לפי' הראב"ד והוא שייך 
רק כשגם דברי היחיד הם דברי אמת ורק שנדחו מלעשות כמותו למעשה מחדוש התורה 
להטות אחרי רבים...



*Rav Moshe **Feinstein*[i] <#_edn1>*(Igros Moshe O.H. 1 Introduction): 
*It is correct and obligatory for the sages of the latter generations to 
decide halacha—even if they are not qualified according to the standards 
of the sages of the gemora. Therefore there is definitely a concern that 
their halachic determinations are not in accord with the view of Heaven. 
However in truth we are guided by the principle that Torah is not in 
Heaven. Rather it is determined according to what appears correct to the 
rabbi after proper study of the issue to clarify the halacha according 
to the Talmud, and the writings of poskim. He is to use his full 
abilities to seriously deliberate with fear of Heaven—in order to 
determine what appears to be the correct halacha. Such a psak is viewed 
as true and he is obligated to issue his conclusion. This obligation 
exists even if in fact his ruling is contrary to the halacha in Heaven. 
His ruling is also considered the “word of the living G‑d as long as he 
is convinced he is correct and it is internally consistent. He will 
receive reward for his rulings even if the truth is not in accord with 
his position. Proof for this is found in Shabbos (130a): A certain city 
in Israel that followed the halacha according to R’ Eliezer—even though 
this was not the accepted halacha—got great reward in terms of long 
life… Thus ruling which a rabbi is obligated to teach and receive reward 
for is that which he decides after studying the issue with his full 
ability. This obligation and receiving of reward exists even if the 
ruling is not in accord with the truth. This is the nature of all 
disputes of the rishonim and achronim concerning what is permitted and 
what if prohibited. As long as a universal ruling has not been 
determined—each rabbi can make decisions for his followers according to 
that which he thinks is correct—even though the objective halacha is 
only in accord with one of them. Both will also receive reward for their 
rulings. Because of this we find much dispute also in the most severe 
prohibitions—with variations between places that rule like the Rambam 
and Beis Yosef and those that rule like Tosfos and the Rema. Both of the 
opposing views are “the words of the living G‑d even though the actual 
truth as understood by Heaven is only like one of them.


------------------------------------------------------------------------

[i] <#_ednref1> *אגרות משה (הקדמה אורח חיים א'):** *...שהיו רשאין 
ומחוייבין חכמי דורות האחרונים להורות אף שלא היו נחשבין הגיע להוראה 
בדורות חכמי הגמ' שיש ודאי לחוש אולי לא כיוונו אמיתות הדין כפי שהוא האמת 
כלפי שמיא *_אבל האמת להוראה כבר נאמר לא בשמים היא אלא כפי שנראה להחכם 
אחרי שעיין כראוי לברר ההלכה בש"ס ובפוסקים כפי כחו בכובד ראש וביראה 
מהשי"ת ונראה לו ששכן הוא פסק הדין הוא האמת להוראה ומחוייב להורות כן אף 
אם בעצם גליא כלפי שמיא שאינו כן הפירוש_*, *_ועל כזה נאמר שגם דבריו דברי 
אלקים חיים מאחר שלו נראה הפירוש כמו שפסק ולא היה סתירה לדבריו. ויקבל שכר 
על הוראתו אף שהאמת אינו כפירושו._* והוכחה גדולה לזה מהא דשבת (קל.) 'א"ר 
יצחק עיר אחת היתה בא"י שהיו עושין כר"א ונתן להם הקב"ה שכר גדול שמתו 
בזמנן וכשברה מלכות הרשעה גזירה על המילה לא גזרו על אותה העיר אף שהאמת 
אלבא דדינא נפסק שלא כר"א והוא חיוב סקילה במזיד וחטאת בשוגג, *_אלמא דהאמת 
להוראה שמחוייב להורות וגם מקבל שכר הוא כפי שסובר החכם אחרי עיונו בכל כחו 
אף שהאמת ממש אינו כן._* *_וזהו ענין כל מחלוקות רבותינו הראשונים 
והאחרונים שזה אוסר וזה מתיר שכל זמן שלא נפסק כחד יכול כל אחד להורות 
במקומו כמו שסובר אף שהדין האמתי הוא רק בחד מהן_* ושני החכמים מקבלים שכר 
על הוראתם. ומטעם זה מצינו הרבה חולקים גם באיסורים חמורים בין מקומות 
הנוהגים להורות כהרמב"ם והב"י ובין המקומות הנוהגים להורות כחבמי התוס' 
וכהרמ"א ושניהם הם דברי אלקים חיים אף שהאמת האמתי גליא כלפי שמים שהוא רק 
כאחד מהם.